שיקום והתחזקות ממשבר

כתב: ערן שחר

תוכן עניינים:

הגברת הרוגע השוטף

נניח שרמת הרוגע הבסיסית שלך היא 8.3.
ונניח, שהעת הזו דורשת רוגע מוגבר
כי הלחץ גדל. מה מומלץ? לשפר את זה.
כי בעת פיק של לחץ (ריב ילדים, חרדת פרנסה)
הורגע הבסיסי אמור לשרת אותך. אז איך עושים את זה?
עובדים על זה.

  1. מחליטים, החלטה, להגביר את הרוגע הבסיסי, בשוטף
  2. נושמים כל היום כל הזמן ביותר תשומת לב
  3. מזדקפים כל היום. בישיבה ובמעמידה
  4. מחליטים בראש ללכת על חמלה, הכלה, ובריחה ממלחמות בעיקר. החלטה, לברוח מלחמות משפחתיות ואחרות בעת הזו
  5. מבטים ממוקדים יותר של הקשבה, בזה שאיתך
  6. החלטה על האטת זמן תגובה למישהו ולכולם. ספירה של יותר מ 10 לפני תגובה. או אי תגובה בכלל. או דחיית תגובה למחר. או התייעצות לפני תגובה.
  7. מיני שינה. שנצ"צים קטנים אפילו של 10 דקות
  8. סלט. תה ירוק. דברים קלים יותר לתזונה
  9. כתיבה של כמה פעמים ביום * 10 דקות. לא רק קריאה של אחרים. כתיבה שלך.
  10. האטת קצב הליכה בבית. ללכת לאט יותר
  11. סגירת מדיות תוכן תוקפני (TV ורדיו) מעת לעת
  12. חיבוקים ארוכים יותר עם מי שבבית
  13. כשעוברים ליד מישהו אהוב בבית, להחליק את היד על כתפיו
  14. גרביים בבית. פחות נעלים. וכשנמאס, אז נעלים, בשביל האחיזה
  15. גיחות קצרות החוצה של 10 דקות סיבוב מסביב לבלוק
  16. לעמוד בחלון ולהביט באופק
  17. ריח. לשים ריח טוב
  18. חדרים מסודרים. סלון מסודר. כל פעם מחדש

 

מיקוד במשימה = שקט בראש

קשה ברגעים מסוימים. בראש.
המחשבות. התהיות. אי הידיעה.
הכרתי את זה בנסיעות ארוכות באוטו ליעדים מרוחקים.
הראש טוחן. אז? הנה כלי: מיקוד במשימה.
כשהייתי באוטו הייתי חושב רק על המיומנות ביצוע:
שמירת המרחק, שמירת המהירות, מיקוד עיניים באורות של האוטו לפניי.
כשנהגתי בכלי בצבא, בלילה, הייתי ממוקד ב"עיניי הנמר" (פנסי לילה קטנים) העיניים האדומות של הכלי לפניי.
בבית, היום, אני ממוקד משימה כשמוח טוחן אותי: בניקוי השיש. באריזה המזון היטב.
בבישול. בכתיבה. בסידור. בזריקת הזבל.
יש לי משימות, ואני ממוקד בהן.
לפעמים, "יוצא מהמשימה" לחשיבה. חיוכים. שטויות. וכל השאר.
לפעמים, המוח והעיניים והגוף ממוקדי משימה וביצוע.
כל תנועת יד נבחנת. כל קו חולצה בקיפול הכביסה. כל נשימה. וכמובן יציבת הגוף.
מיקוד – משימה. יש משימה, ולבצע אותה.
לצאת אליה. לחזור ממנה בשלום. לבצע אותה היטב.
מיקוד משימה = שקט מהמחשבות ומהראש.
זה לא במקום איזה 8 דקות מדיטציה (: זה בנוסף.
אפשר להגדיר בראש SOMים שונים. מה זה SOM?
זה סטייט אוף מיינד מסוג מסוים.
ובהקשר הזה, מיקוד משימה הוא SOM.
אני בונה בראש קונספט, של SOM בשם "מיקוד משימה".

גאוות השוב ושוב ושוב ושוב, וטוב!

סיימתי קערת שניצלים.
מדויקים. חמודים. שרופים בדיוק במידה. ארוזים לשינוע לבטן חחח.
בפעם ב 100. 1000. וכביסה – אותו הדבר.
הכיור נקי. השיש נקי. הביצוע – חזק.
מתגנבת לתוכי שאלה. מחשבה. עד מתי?
ואני יודע, שאצטרך לבצע משימות שוטפות כמו בישול וקיפול
שוב ושוב ושוב ושוב ושוב – והייטב.
למדתי את המושג הזה משיחה שמישהו עשה עם אמיר אשל
מפקד חיל האוויר.
הוא היה גאה, ביכולת של החיל, לבצע שוב ושוב ושוב ושוב משימות
והייטב. גאוות השגרה במשימות שוטפות – מוזנחת.
ואני קורא להחזירה. ובמיוחד, בשעת משבר.
בשעת משבר אתה נכנס לרוטינה. בטעות, אתה יכול להתבאס מזה
בעוד שתאכלס מגיע לך כל הכבוד על זה. גאווה. הצדעה עצמית.
הצדעה עצמית על ביצוע שוטף, מדויק, וחוזר.
רוב האנשים נשברים בשוטף. ברוטינה. מרימים ידיים. לא את. לא אתה.
אנחנו נהיה גאים ביכולת שלנו לבצע רוטינה בשוטף.
לא רק חדשנות היא מנהיגות. לא רק לצאת מהקופסא.
גם להישאר בקופסא, ולעשות משהו שוטף וטוב
זו גאוות על.
אז סאחטיקה עליך וונד וומן. סאחטיקה עליך קפטן ישראל.

אימון בניתוק רגשות / הפחתת רגשות

לדעת שהיכולת הזו להורדת עוצמת רגשות אפשרית.
יש אפשרות להתאמן בזה, ולשפר את זה.
ההתחלה זו ההחלטה, שבא לך להיות עם יכולת להיות קר רוח מדי פעם.
קור רוח זו לא תכונה נחותה. להפך. זו תכונה עילית של מנהיגות והובלה.
של מנהלים. מפקדים. מנהיגים. הורים. בוגרים.
כמה יש לך קור רוח מ 1 עד 10? 7? 6? 9?
כמה אתה מסוגל לקחת דברים טכנית / רציונאלית כשצריך?
הרי ברור שאם תדבר על זה, תחשוב על זה, תתאמן בזה
ותלמד טכניקות חדשות וכלים חדשים בשביל זה
אז זה יעבוד.
הכלי הראשון הוא ההחלטה שבא לך להגביר קור רוח ב 30% נגיד.
הכלי השני, הוא לדמיין שאתה מחשב ולא לב.
למחשב אין רגשות. הוא מחשב. יש לו 1 + 1 כמה יוצא.
הוא ברזלים. פקודות מחשב. נגדים וקבלים ומעגלים אלקטרוניים.
אין לו רגשות. הוא בודק אופציות, ומה הכי נכון להגיב.
סטטיסטיקה והסתברות.
ככה רופא כירורג כשיש בעיה אצל אדם. ככה מפקד בכניסה להסתערות בקרב.
הוא לא יכול להיות רגשי בסיטואציה הזו. הוא מחשב. משקלל. עושה שיקולים הגינויים. וקדימה.
דמיין שאתה מחשב.

מותר גם להיות גאים בסיטואציה הזו. באימון הזה.
זה לא במקום רגשות. זה לא במקום חיבוקים והכלה וחמלה. זה בנוסף.
זה כלי מס' 1 למצב משבר. רציונאליות. חשיבת מחשב.
אתה רוצה להיות כמו דוקטור מנתח בניתוח לב חירום. מדויק. ממוחשב. טכני. החלטי.
רגשות במצב הזה לא יאפשרו לך לתפקד.
אני בדמיון שלי מנתק את כבל הרגשות מהמוח. חותך אותו.
יש לי רק חיבור של מוח ומחשב כרגע . 0 רגשות.
הפרצוף שלך יכול לתמוך בזה. פרצוף רציני, מכניס אותך "לראש" של חשיבה רצינית וקרת רוח.
תן אופציה לפרצוף שלך רגע לא לחייך. לא להתנחמד. להיות ענייני. מדויק. קר. מחושב.
לנחמדות יהיה עוד דקה זמן. מקום.
מותר לך גם להצהיר: זו הכוונה שלי. להיות רציני רגע ענייני והחלטי
ואז השומע, לא מפחד ולא נבהל, שאתה תוקפני. לא. תגיד לו: אני לא תוקפני.
אני החלטי. ענייני רגע. וקר רוח. זה המצב. וזה מה שהוא דורש.
דמיין שאתה מסתכל על כל הסיטואציה והאירוע מהצד. נפרד ממנו. לא קשור אליו.
אתה יועץ בלתי תלוי מהצד, שמייעץ למשתתפים באירוע איך להתנהג
ללא רגשות. רק חשיבה. יועץ. מהצד.
דמיין שאתה ממש עומד או יושב, מטר מהבעיה. מטרים מהאירוע
ויש בינכם מרחק. הפרש. אתם לא נוגעים אחד בשני. זה לא קשור אליך.
יאללה. בהצלחה.

הרמת דגל + נשימה ברגע הפיק

(חרדה, לחץ, תקלה)

יש רגע שבו הכל עולה
וברגע הזה אם לא עושים נוהל "הרמת דגל" לעצמך
אז נופלים להתפרצות מילולית או חרדה.
גם אם החרדה באה, שווה כדי למנוע הסלמתה
להרים דגל.
אתה ממש מדמיין שאתה מרים לעצמך דגל עם מוט
מנפנף לעצמך "זהירות!" עם הדגל
ומתחיל לנשום עמוק. עוד ועוד שוב ושוב.
אפשר גם להוסיף משפט בראש: הכל בסדר. אין סכנת אמת"
הכל בסדר, אין סכנת אמת
+ לנשום.
אפשר / מומלץ
ללכת הצידה לאיזו פינה / חדר, ולאסוף שניה את עצמך.
לכתוב על איזו מחברת.
להתקשר למישהו (חבר טלפוני)
ולשחרר לפרוק את זה.
מומלץ גם להוציא חולצה מהמכנסיים
להרים ידיים ו/או לצדדים, ולנשום.
לאמיצים, נסו לחייך בקטנה. חיוך מזויף / מאולץ.
זה לא ייאמן איזו השפעה יש לזה על הריכוך שלך.
בכל מקרה זו הזמנה לבנות לעצמך נוהל יציאה מרגע פיק
של לחץ או חרדה.

טכס מניעה יומי לבואה של החיה

(חרדה, לחץ, תקלה)

זהירות נשמות. אוטוטו החיה תצא לנו
הפתיל הקצר יעוף לנו.
כשלא מתכוננים לחיה, היא באה. היא מנצחת.
כשמתכוננים לחיה, היא לא תעוף.
דוגמאות לחיה:
אתה לא תבוא לבידוד אצלנו! תתבודד בעיר אחרת!
אנחנו לא מוכנים שתזהמו לנו את הישוב. תזהמו אצלכם בשכונה.
אני לקחתי קודם!!! (ביצים)
לי מגיע יותר! (מכונת החייאה) אני צעיר עם סיכוי
זאת הפרנסה שלי!!! אני רעב! אני חייב! (כסף)
מי מתנדב שנאכל אותו? (כשלא יישאר אוכל)
החיה נמצאת בנו.
הפתיל הקצר.
וככל שיש יותר לחץ, החיה יותר יוצאת.
טכס הכנה יומי לבואה של החיה, בבוקר
יעזור לך למנוע את בואה במהלך היום.
כדאי גם לסמן סכנות. מאיפה היא יכולה לבוא:
הילד לא הוריד מהשולחן
הילד עם הרגליים על הספה
הילד עם … הילד עם … תרגיעו. בואו נרגיע.
טענות: את לא … (נגד האישה שלך) אתה לא … (נגד הבעל שלך)
לחץ מוציא את החיה. הכנה לחיה, בולמת אותה.

 

הדמעות הראשונות באו היום

ב 2 נגלות.
אנ'לא מבין איך 8 מיליון אנשים לא בכו עד עכשיו.
אנ'לא מבין איך 8 או 4 מיליון אנשים לא דיברו על הדמעות עד עכשיו.
אנ'לא מבין איך כולם מוכרים רק דאחקות כרגיל, ולא את האמת. את האוטנטיות.
אולי גם בזה תהיה התעוררות סוף סוף
ובמקום לקשקש בשכל רק על דאחקות וצחוקים ככלי פשטני ורדוד יחסית להתמודדות
יהיה יותר שיתוף בדאגות. בחששות. בכאבים. בצער. בפחדים.
די ל Coma הרגשית. די לשטחיות הרגשית.
זה מצב מפחיד פחד. אולי זה יהיה 4 חודשים או 6 חודשים במקום חודשיים.
פרנסה? 400 שח בסופר? ילדים? דמעות.
וכשכולם מוכרים חארטה (כמו תמיד), אז אני מרגיש לבד. או משוגע.
האמת שלא. פעם הרגשתי ככה. היום אני יודע שאני פי 2 יותר פתוח וחושף את הפחדים שלי.
אני פומה, שיודעת לדמוע.
ים תמונות דאחקות רצות בוואטס אפ.
סטנדאפיסטים מסביב לשעון בטלוויזיה.
ומדי פעם איזה פרופסור מדבר איתי גבוה גבוה על חרדות וחוסן. באמא'שכם.
לדבר! היה צריך להיפתח ערוץ טלוויזיה ממלכתי, מסביב לשעון, עם דיונים. דיבורים. חיזוקים.
היה צריך שכל ערוץ טלוויזיה יקדיש ערוץ לא לבידור, אלא לרגשות
פתרונות, טכניקות, סדר יום, כתיבת קורות חיים, מקומות עבודה פנויים, ותרחישים של העתיד הכלכלי לשכירים,
עצמאיים, מורים וכו'. אפלה. כרגע יש אפלה. ויש אנשים שאין להם כלים להתמודד עם אפלה.
אין לי מושג איך עוד לא הגיע גל של דיכאונות, שלוותא, אבארבנל, והתאבדויות.
מקווה שזה לא יגיע. אולי השיגעון רק בהתחלה.
אבל נושא ההתמודדות לא מטופל. לא חברית. לא משפחתית. בחדרי חדרים של שיחות טלפון פתאום מישהו
שואל אותך: איך? איך החיים? "בסדר … סוחבים. סביר." ובזה זה נגמר.
די לחרטט. די לעלות בפייסבוק רק חלות, אפייה, דאחקות, ורוחניות.
מותר רצוי וחשוב – לדבר על הכאב. הפחדים. החששות.
בואו ננצל את העולם החדש,
לאוטנטיות.

מתחנה לתחנה

בימים כאלה
איטיים משהו
אני בונה לי מסלול
כמו של אוטובוס או רכבת
מתחנה לתחנה. מתחנה לתחנה.
לאט. בצעדים קטנים. ופתאום מגיע
10 בלילה.
אני עובד, בפיתוח המסלול הזה

השתדלות

השתדלות
היא מילה מקסימה
שאולי למדתי אותה מהחיים
ואולי מהמפגש עם דתיים שמעתי עליה גם.
שאני יכול רק להשתדל
ולא להציל את העולם. ולא את עתיד הילדים שלי.
ומשם לקחתי את זה ל"טכס"
טכס סימון השתדלות כמה פעמים ביום
לסמן לעצמי שהשתדלתי.
שניסיתי. התאמצתי. ולפעמים זה עבד ממש טוב ולפעמים פחות. אבל את ההשתדלות אי אפשר לקחת לי. וזה כלי טוב נגד ביקורת עצמית. נגד כל המחשבות השומרות שלנו, שלי, שמנסות לפעמים לבטל את כל העשייה הרבה למען משהו.
השתדלות

תתחיל/י לכתוב

הכלי הזה שנקרא כתיבה, הוא קסם.
זה הזמן להתחיל לכתוב! להמשיך לכתוב!
יש בך את זה. יש בכל אדם את זה. אין חוקים. אין כללים. וזה לא צריך להיות "יפה" או מוצלח. להרגיש לא מלמדים אותך. להרגיש זה טבעי. לחשוב לא מלמדים אותך. לחשוב זה טבעי. וכתיבה היא פשוט לתמלל את ההרגשות והמחשבות, ללא הפרעה. אל תפריעו למחשבות ולהרגשות, פשוט תתמללו אותם. בנקודות. במשפטים קצרים. ולא חובה שיהיה בכלל קשר ביניהן. פשוט לזרוק את המחשבות הרגשות לקיר. או פתחו קובץ וורד, תזרקו אותם לשם, תעבדו/תערכו אותם שם, ואז כשזה מוכן להגשה – זרקו אותם לפה לפרסום. אין מה לחשוש. זו סביבה אוהדת. שימו קצוץ על מה יכול מישהו מהמשפחה להגיב. זה – אתם! זה מי שאתם! הפרסום מייצר הדהוד. הפרסום מייצר אהבה ותקשורת אהבה. הפרסום = חותם. משמעות. קייום! כשאתה כותב = אתה קיים. אל תחשבו שאין לכם מה לומר או שמה פתאום אנשים ירצו לשמוע את מה שיש לי להגיד. יש! יש לך מה להגיד! ואנשים צמאים לשמוע אחרים ובמיוחד רגשות ומחשבות אוטנטיות. וכשאת/ה תכתבו, זה נותן לגיטימציה גם לאחרים לעשות את זה. להיפתח. לשתף. ושיתוף = התחזקות של כולנו. אז בבקשה
תכתבי. תכתוב.

בנק משפטי חיזוק.

תכינ/י לעצמך בנק

איסוף מחשבות. סידור מחשבות. טכניקה להתחזקות

קם בבוקר
קצת המום / קצת מבולבל / קצת שמח / קצת עגמומי
כי ה 10 מחשבות מכל מיני סוגים תוקפות אותי.
מה יהיה?
מה עם הכסף?
אוף אין עבודה
יש! יום חופש בבית (:
אלון הלך לעבודה?
מה עם אילן ועידו?
עם א' כבר לא דיברתי חודשיים וחצי
אז אני עושה קפה. יושב. כותב. מתמקד. ומסדר את המחשבות.
אנ'לא שפוט של המחשבות שלי. אני המסדר שלהן.
לפעמים כדי שלא יהיו חזקות מדי, אני נותן להן להוביל. פשוט לקחת אותי.
אני לא מתנגד, אז הן באות והולכות.
ולפעמים, אני המאלף! אבל במקום לתת להן פקודה, אני מכניס אחרות במקומן. כמו הקפה של הבוקר.
כמו לתת לאחרים ולייצר תקשורת עם אחרים.
ניהול מחשבות זו טכניקה. Thoughts Management. זה אימון מהכדאיים ביותר שיש.
להכניס מחשבות. לענות למחשבות. לסדר מחשבות. זה קטע טכני. הנדסי. לא רוחני.
בהצלחה.

 

 

אתה מוגן

את מוגנת
אתה מוגן.
כי יש לך
משפחה. וחברים.
ואת עצמך

מניין מגיעה האנרגיה שלי?

כל היום מדליק אותה בראש. ובגוף.
כל היום מתדלק אותה כמו אלה שמכניסים פחמים לתנור של אוניית קיטור.
כל היום מדבר בראש:
חיים פעם 1
לעודד אנשים
לנשום
להזדקף
כל היום עושה שכיבות צמיחה. סטטי.פלאנק.
כל היום מחבק בעיניים אנשים
או בפייס
כל היום אני על HIGH, ללא סמים
כי סם החיים שלי
זה חיים (:

נאהב - להקת פיקוד מרכז

מילים: מיכאל אלדר לחן: אורי קריב

בוא נאמר, ידידי, הימים עוד יפים
לא הכל כה שחור, השמיים כחולים.
בוא נאמר, חברי, שנפסיק להלקות
את עצמנו בשוט ונפסיק כבר לבכות.
עוד כוחנו כה רב, ויש עוד עשות,
ולכן ידידי, די להכות.
הסתכלו לאחור, לא עברו די שנים
רק כמה עשרות לתחיית הבנים.
כי תקומת מדינה היא דבר לדורות,
ואין כל סיבה כעת לבכות.
בוא נאמר, ידידי, הימים עוד יפים,
לא הכל כה שחור, השמיים כחולים.

וכולנו בשיר, כולנו יחדיו
נעצור הדמעות ונאהב.
וכולנו בשיר, כולנו יחדיו
נעצור הדמעות ונאהב.

עיצרו, ידידי, עימדו במקום
והתחילו לחשוב על אתמול והיום.
על אותן השנים שכולנו יחדיו
בנינו מחול ארמונות של זהב.
מקצווי גלויות, מארצות הנכר
הגענו לכאן לבנות המחר.
וראו זאת הארץ פוצחת בשיר,
ציפורים, ילדים וקול הזמיר.

ראו, גם ראו את כחול הימים
את צבע הקשת גיבו הגלים.
בחנו היפה, המכוער תשנו,
אך למען השם, אל תהרסו!

וכולנו בשיר…

נקודה, בתוך רכבת הרים

תמיד בתוך רכבת ההרים ראיתי נקודה יציבה שחורה דוממת. בתוך הציור של גל
ראיתי
נקודה שלא זזה.
יציבה. אפילו מ"מ ברוח חזקה לא זזה.
נקודת הידיעה
נקודת ההשתדלות
נקודת התקווה.
כמו קריפטונייט של סופרמן
היא ככה חזקה.
בתוכה כמו קרם של שוקולד
יש רכות וחמלה.
מבחוץ – חזקה.
והגלים באים
וחולפים
מתנפצים
ושוקטים
והנקודה עדין חזקה
ובאותו מקום.
ככה.
ככה גם עכשיו.
דמיינו נקודה שחורה חזקה בתוך סופה. בתוך הוריקן. והנקודה
זה אני ואתה ואת.
עומדים יציבים
בפיסוק רגליים
ויודעים
כמה אנחנו חזקים.

אוהב את החיים

אוהב את החיים בגלל האנשים
אוהב אנשים בגלל העיניים החיוך והלב
מוצא חיוכים כל הזמן. כל היום
אוהב את החיים בגלל השטויות והצחוקים
עושה שטויות וצחוקים כל היום עם אנשים
בכל פינה של יום יש אנשים חמודים
בכל פינה של היום יש אופציה לחגיגה
אוהב את החיים בגלל הנשימה
אוהב נשימה
אוהב את החיים גם עם דמעות. ועצב קטן בעיניים ללא דמעות
אוהב את החיים כי הם אמיתיים
אוהב את הרוח. והריח של הדרים ופריחת אביב ברחוב
השמים יפים אחר הצהרים. חצי שקיעה כזה
כמה דברים מדליקים יש מסביב כל היום
ובמעלית בדרך למטה יש שטויות
ויש זמן. המון זמן. אוהב את הזמן הרב שיש בחיים
בשבילי דקה זה ים של זמן. ים של שניות שאפשר לחגוג בהן משהו
בשבילי אדם זו אהבת אין קץ ואופציה להתאהבות. כל אדם הוא התאהבות. קטנה. גדולה. זה לא משנה.
אני אוהב את הגוף של בני האדם. את הכתפיים. צוואר. עיניים. ריחות.
את היופי שבגבריות. את היופי שבנשיות. את היופי בשילובים.
נשימה. החיים זה נשימה.
קראתי הרבה על החיים. המון. הספרים שגם אתם קראתם. הספרים שלמדים מה חשוב באמת.
מה חשוב באמת? אתם ואני. אפילו אתם בעיקר.
וכשהאתם חשובים לי, אז טוב גם לי.
אוהב את הצבעים שיש בעולם. האדום יפה. הטורקיז. הירוק תפוח. והכתום השמח. הצהוב מלא החיים. הסגול הממזרי. הסגלגל הרוחני.
כמה. כמה יופי יש. כמה הזדמנות יש.
וכל היופי הזה הוא בטרייה. בטרייה שאינה נגמרת אצלי לעולם. לא צריך להטעין אותה. היא נטענת מעצמה 24/7. אין לי פתרונות להכל, ממש לא. אין לי ידיעה אחת מוחלטת, ממש לא.
יש יופי. יש לב מלא ורוטט באהבת עולם ואנשים.
היופי הזה חודר אלי ומפעים בי. מרטיט. מייצר תדר. ריגוש. HIGH.
היופי הזה הוא הסוד שלי. זה, ותאוות הבניה. תאוות היצירה. תאוות הדינמיקה.
כשאתם ואני כאן ביחד או נפגשים, הדינמיקה בינינו מדהימה אותי.
הזרימה של מילים מבטים רעיונות עשייה, ביניכם לביני.
זה כמו ריקוד אינסופי בינינו, שמטעין. ומטעין. ומטעין.
כשהתרגשו משייקספיר, ככה אני מרגיש אתכם.
כשהתרגשו מ Bach ואני הייתי המום מ Bach ככה אני חש אתכם. בשמים.
המפגש עם Bach פרט על נשמתי. עירטל אותה. לש אותה. ככה אתכם. ככה זה מטעין.
אפשר לנצל את העצירה הכפויה הזו, לשאלה: מה מטעין אותי? ואיך אני יכול לעבוד ולשפר את ההטענה הזו?
מכיוון שיש זמן, ויכולת התבוננות גבוהה, אפשר לנסות לנתב את האיסוף הזה לבטרייה דמיונית שיש לך בלב כנראה או במוח-לב שלך, ולמלא למלא למלא למלא.
ובמהלך היום להזדקף, לנשום, ולשאוב.
להזדקף, לנשום, ולשאוב.
וזה פסיכי כמה שזה מטיס. מנשים. מרגש. HIGH.
החושים מתעוררים לחיים. הריחות. המגע. החישה העדינה שמתרגשת ממרקם של שולחן או בד.
המוח הופך לסטודיו של ריקוד מחשבות וקליטה. המוח חי, רק מהמחשבה.
בשלב כשלהו כבר לא צריך את החישה תמונה, זה חי אצלך במוח וטס, רק מעצם המחשבה על זה.
תלקטו. תלקטו מראות, ריחות, מוזיקה, שירים. אפשר להקשיב בתוך השיר לתופים. לכינורות. לחפש את הכלי. את האבוב. ועם האבוב לטפס. ועם הצ'לו או הקונטראבס לעוף.
לחפש את המיוחדים של סטינג. בורבון סטריט. או את הכינורות של פעם בשיר אהבה צרפתיים.
וכל זה מעיף אותך. ומנשים. מעיף, ומנשים. כל זה הוא סם. סם חיים.
וכשיש סם חיים, הכל יכול לעשות בך, אבל הבטרייה נשארת.

פחות בידוד

פחות לבד לי עכשיו, בעת הזו.
פחות מבודד.
שנים הייתי באוטו, לבד, בדרכים.
כמעט 0 תקשורת עם העולם
מבודד דרך מנהלת משרד שמדברת עם כולם
ואני בדרכים. באוטו. לבד. 4 שעות. 6 שעות. 8 שעות.
חיים שלמים התרחשו פה בבית כשלא הייתי פה. חוגים. הסעות. הצלחתי להגיע מדי פעם "לביקורים".
אבל החיים התרחשו בלעדיי והרצון הכי עז להיות קרוב אל החיים האלה ואל אישתי יותר, היה לא פשוט.
והבידוד הכי גבוה היה מולכם. אתם הייתם עסוקים 24/7. בעבודה. בילדים. בריצה. לא היה לי עם מי לדבר. הרגשתי שאנו 2 כוכבים אתם ואני: אני בכוכב "שאחריי הפצצה" ואתם בכוכב "שלפני הפצצה".
הרגשתי שיש לי את יתרון ה"מודה אני פרופורציה" של מי שחטף, ולכם – עוד לא.
עכשיו, הסיפור נגמר. יצאתי מהבידוד. הוציאו אתכם מריצת החיים, ואותי מהממ"ד.
הכניסו את שנינו ביחד להסגר 1. ובהסגר הזה יש יותר חיבוק מאיי פעם.
בהסגר הזה כולנו 1: עשירים, ועניים, רוסים ואתיופים, ערבים, ואשכנזים וספרדים.
בהסגר הזה הכול יוצא. פשטות החיים. דלות החיים. העומק שיש באנשים. הכמיהה. האהבה. וההבנה של מה חשוב באמת.
המרחק בינינו התקצר. כולנו ערומים בפניי החששות. כולנו חטפנו ב-בום 1, ויישרנו קיו.
זה מרגיש כאילו עברנו ניתוח לב פתוח, הכי פתוח. ושהמצב של סגירות ובידוד אמיתי לא יחזור לעולם.
הזיכרון הזה ייצרב לעולמים בגוף האדם.
עכשיו אנחנו בבידוד פיזי
אבל אנחנו לעולם לא נהיה באותו בידוד אנושי
אחרי שזה יסתיים.
הכול יהיה יותר רך, ויותר מחובר. לעצמנו, ואחד לשני.

מה זה מדויק? מה זה לדייק? מה זה "תודה, דייקת לי"

להיות מדויק זה לגלח את כל השאר.
מדויק, זה לסמן את הנקודה שבה אתה תוקע את החץ.
מדויק, זה להגיד את האמת. כל האמת. ורק את האמת.
מדויק, זה להגיד משהו, שאם תיקח אותי לבית משפט, אני אוכל להוכיח אותו.
מדויק זה עובדות.
מדויק זה למדוד. משהו מדיד. השוואתי. מגמה. גרף.
מדויק זה לשאול: מה יש בעצם בעשייה הזו? בקשר הזה? מה באמת יש או אין בו?
מדויק זה להביט בעיניים של השני. בול בעיניים.
מדויק זה לשתוק.
מדויק זה לעצור. לפני שאתה יורה
מדויק זה דף 1 במקום 3.
מדויק זה לקבל דופק, של פחד, כשאחרים יקראו את הנוקבות שלך.
מדויק זה כשאין עור, אין שריון, בינך לבין אחרים.
דמעות זה מדויק. צווחות. חיוך זה מדויק. עיניים …
לידה היא מדויקת. ומוות הוא מדויק.
וכל מה שהוא לא מדויק, זה מדויק חחח
כל חספוס. כל סטייה מהדרך. כל "תקלה". כל צבע דהוי. כל קמט בפנים. כל פלולה בעור (:
כל נשימה. כל עצירה.
לדייק זה להקשיב לבטן. ואז שוב. ואז שוב. ואז ממש לתוך הבטן.
לדייק זה להרגיש את ההקלה בלב, אחריי החלטה טובה. ולהקשיב להרגשות הלא טובות שהתעוררו בעבר, מהחלטות פחות נכונות.
נשימה פתוחה ומלאה, של נינוחות, זה לדייק.

את/ה פומה? או תולעת?

פומות יקרות, לביאות ואריות
חמודים וחמודים
עכברים ועכברות, שלום רב.

הנדון: העתיד הקרוב
אין מקום ליללות. אין מקום לקיטורים. די. מיצינו.
הבנו את המצב. חיים אותו כבר שבוע. ההחמרה ברורה.
ההמשכיות של חודשיים 4 חודשים ברורה.
יש מקום לתוכנית. להצטיידות. לסדר יום. לתזונה בריאה.
להישקל. לרשום קלוריות. ולרשום תרגילי ספורט על דף.
יש מקום להזדקף 100 פעם ביום. לנשום עמוק. ולהגיד בחיוך: אני על זה.
יש מקום להזדקף, ללכת למחשב, ולעשות משהו שקשור לעבודה של עוד 4 חודשים.
יש מקום לחייך. להתבדח קצת. ולשדר: אני חזק/ה!
רק בעלי האמונה והתקווה, יכולים להוביל, ותפקידכם/ן – להוביל.
תשאירו את החולשה בצד. תבכו בסטייל איתי ואיתנו פה ביחד.
נלקק ביחד את הפצעים בסטייל, וקדימה לדחוף.
עוד יום. עוד שגרה ניהולית של בית. עוד סדר. עוד ניקיון.
עוד בישולים. עוד קור רוח. והחלטה – לא מאבדים איפוס על הילדים.
או מאבדים בקטנה חחחח
אין מקום כרגע לאיבוד עשתונות. אין מקום לשליליות ויבבות.
ההורים שלנו עברו שואה. ההורים שלנו הקימו מדינה.
ההורים שלנו עברו צנע. ועכשיו תורנו להוביל.
קחו תמונה של בן גוריון, שימו אותו על המקרר שלכם.
קחו תמונה של כיבשן, שימו אותו בלב שלכם.
קחו תמונה של לוחם, שימו אותו בראש ובלב שלכם.
הכריזו קרב! קרב על ניהול תקין של בית.
את/ה מנכ"לים של הבית כרגע! הכל באחריות שלכם.
מנכ"ל לא מיבב ולא מרים ידיים. רופא ואחות לא מרימים ידיים
ואנחנו לא נעשה דבר מלבד לשדר אופטימיות, כוח, יבבה בסטייל, וקדימה הסתער.
נחזק אחד את השני בלי יותר מדי פוצי קוצי מוצי.
ואין הרבה מקום ללאבי דאבי נרות באוויר וכינורות. (:
יש מקום לתיפקוד. למוזיקה. לניהול נכון של האוכל. לשמירה על הבריאות.
לספורט. הליכה במקום. ריצה במקום. תרגילי ידיים שונים * סטים של 10 עד 15.
בטן: סטטי, או עליות, או או או
מדיטציה 5 עד 8 דקות מינימום כל יום
וארוחות משותפות עם חיוך ומשחק תוך כדי של שאלות ומחשבות.
סדר – יום. שגרה מובלת. קוליות. רוגע. פחות דרמות.
כל זה כמה שאפשר.

פומות יקרות, כעס ובאסה = דלק! (לדחיפה)

איך בונים כוח דחיפה Drive במצב בעייתי?
איך הופכים כעס על מצב מחורבן,
לדלק כוח ומוטיבציה?

אם הייתי מנסה לדחוף אותך אחורה
ואתה היית מתעצבן עלי ודוחף אותי קדימה
אז הכוח שלי של הדחיפה שלך, הוא עזר בשבילך.
דמיינו אותי דוחף אתכם אחורה
ואתם דוחפים אותי נגדית (קונטרה)
קדימה. כמו ששחקני רוגבי מתאמנים.
מה ההסבר לזה? חוק בפיזיקה "תקיפה ותנע".
כוח הדחיפה לצד אחד = לכוח הדחיפה לצד הנגדי שלו.
אם אני שם יד על הקיר ודוחף
אז הקיר דוחף אותי באות כוח.
בעוד דוגמא, זה כאילו שמישהו "מדליק" אותך
ואומר לך: אתה לא יכול!
ואתה עונה לו: אני לא יכול??? אני כן יכול!!
אומר לך: אתה לא יכול!
אתה ענה לו: אני כן יכול !!!
הוא (המצב, התקלה, החרא של המצב) מנסה לשבור אותך, ואתה מחזיר מלחמה. מכריז קרב ונותן פייט בחזרה.

משחק "הדלקה עצמית":

  1. להחזיק בידיים אחד של השני
    כמו בהורדות ידיים רק הידיים באוויר לא על השולחן
    אפשר לשחק את זה גם ממש כמו הורדת ידיים על השולחן! (:

  2. כל אחד מושך מתמשך (או בפולסים לא חזקים מדי) אחד את השני.
    מייצרים באוויר איזון של הידיים כשהן מושכות קצת אחת את השנייה

  3. הראשון אומר לשני תוך כדי: אתה לא יכול

  4. השני אומר לראשון: אני כן יכול

ככה 3 פעמים. ואז מחליפים
זה קורעעעעעעעעעעעע
זה מעיררררררררררר
רק לא לשבור את הידיים אחד של השני חחח

משבר זה מצב טכני

שאלו פעם את דב לאוטמן האגדי
מאחרוני המוהיקנים של מנהיגי התעשייה הישראלית פורצת הדרך
מה דעתו על ה ALS שחטף.
הוא ענה תשובה מנהיגותית
שבחיים לא תצא לי מהראש:
"הנכות שלי
זה רק מצב טכני. "
וממנו למדתי
שכל משבר הוא טכני
וגם בתוך משבר
הרוח שלי היא פומה.
https://youtu.be/lD5-CNVRd0o

ניהול ירידת מצב רוח "נפילה" - זה כלי מס' 1 לעמידות וחוסן

פומה יקרה שלי,
גם את/ה נופלים לפעמים לשנייה. דקה. שעה. שעתיים.
זה ברור. טבעי. השאלה מה עושים עם זה.
99% מבני האדם, אינם מכירים תהליך התאוששות.
הם לא מכירים תהליך שבו הם בצורה מדויקת
מרימים את עצמם. אז הנה:
שלב 1
להביט בכל הקטע הזה של נפילת מצב רוח בראש הנדסי.
הביטו בדיאגרמה שמצ"ב. אתם תראו גרף שמתאר את הנפילה.
את המצב רוח במקום טוב. סטטי. ואז יש נפילה.
ואז שוב סטטי טוב לכמה שעות. ושוב נפילה.
אתם תראו שאפשר לשרטט לעצמנו את משך הנפילה: שעה
שעתיים או 3. ואת עומק הנפילה, שהוא כמה עמוק הדיכי. דיכי 1.
דיכי 2. דיכי 3. בדיכי 1 סתם בעסה לך. בדיכי 2 נראה לך שאתה אמור לחפש עבודה כמורה לדוקים. ובדיכי 3 בא לך למות, וחבל, כי סה"כ אתה אוהב את העולם, אבל לא ככה.
אתה יכול לראות "מהצד" את נקודת ה"התחלה" שלו.
אתה יכול לראות כבר בהתחלה, את נקודת "הסיום" שלו, בעוד כמה דקות / שעות.
וככה אתה מכיר לעומק ובמדויק את התהליך הזה.
ההיכרות, כבר מורידה 2 אלמנטים בו: היא מורידה את משך הדיכי.
היא מורידה את עומק הדיכי.
***
שלב 2
אתה מפעיל "נוהל. תרגולת". Drill התנהגותי. מה יפה בנוהל? בתרגולת "נגד אש" נגיד, זה ששאתה לא אמור לחשוב 90% במצב הזה אלא לבצע.
יש סדרה של X פעולות (1,2,3,4) שאתה מבצע קבוע.
אני אתם לכם כיוון, אתם תשפרו לכם את הנוהל לבד:
1. קפה
2. לאכול משהו קטן לא גדול
3. מקלחת
4. להחליף בגדים
5. לעשות תוכנית עבודה (מה אני יכול לעשות עם המצב) ממש להדפיס
6. להתקשר לצוות התמיכה שלך להתייעץ או חברים
7. לעשות 10 תרגילי ידיים/בטן שזה מעיר/מחזק
8. לקלל (בשקט. עם חבר/ה קרוב)
9. לבכות את זה בפייסבוק או עם חבר בדמעות/ביללות סטייל, …
***
אז לסיכום:

1
לזהות נפילה ולהגיד לעצמך בלב: הנה האיכסה הזה בא (: ולדעת שעוד X זמן זה נגמר
2
להפעיל נוהל יציאה מדיכי.
זו ההתמחות שלי.
אני מייעץ ככה גם לקומנדו הימי, וגם לצוותים! של גהה, ואבארבנל.
אז אתם בידיים טובות ועם ניסיון של 500,000 מודרכים לאורך 14 שנים.
לבד לכם? חרא לכם? צריכים חיזוקית? תתקשרו בלי להודיע בין 9 ל 6 וידיאו או אודיו. או שלחו וואטס אפ. 0544-346484
ערן שחר, "דוקטור התלהבות" BT יעוץ והדרכה.
בשיקום אנשים וארגונים, אנו יודעים את העבודה.

תוכנית ניהול פרנסה - נגד לחץ פרנסה

חסכון ובלימת הוצאות מיידית
שלב ראשון, בחודש/יים הקרובים, אין מה לעשות חוץ מהישרדות.
בשלב הזה ההוצאות של האוכל הן הקריטיות לשלוט בהן.
בשר ב 800 שח או 1,100 שח בתקופה כזו – לשלוט בזה.
שמפו – לקנות גדולים. לחפש כמובן את הסופרים הגדולים.
ביגוד – לשכוח מזה כמה שאפשר בעת הקרובה. שנה.
להודיע בבית. לעשות תדריך ילדים בבית, ברוגע, שמסביר את זה.
או לטפטף את זה במבט רציני: אנו הולכים להיכנס לתקופה של חסכון רציני.
להגיד לילדים שלא יילחצו: יש לנו אוכל. אנחנו לא נכנס לבעיה גדולה אבל אנחנו חייבים לשנות הרגלי חיים
ולחסוך. דווקא עכשיו התקופה של הבית מאפשרת להם להבין, להפנים, שמשהו השתנה. וזה הזמן לסמן חיים חדשים. אפשר לציין כמה עולים דברים.
אפשר לציין כמה עולה ארוחה: בבית לכולם (70 שח) מול ארוחה בחוץ (200 שח).
תחשבו ביחד כמה עולה כל דבר כשאוכלים בבית, תראו את ההבדלים – זה שוק.
הקפה השכונתי של 14 שח בכל פעם – יורד / ירד. לא יחזור לדעתי. 14 שח ביום, זה 140 ב 10 ימים, 280 שח על קפה בחודש, ו 3,000 שח בשנה. רק קפה!!! עם מאפה זה כפול.
החיים הולכים להשתנות. ל 3 עד 5 שנים. וגם אז, חלק לא יחזור בעולם לחיים הקודמים. מרצון / מהכרח.
אנחנו נמכור דירות. נשכיר דירות. נעבור לדירות שכורות חלקנו. וזה בסדר. או נפרוס תשלומים לשנים קדימה.
הבנקים יקבלו אותנו יותר טוב כי לא תהיה להם ברירה. הם יהיו חייבים לבוא לקרתנו כי אחרת הכול יקרוס כי כולם באותו המצב – זה היתרון של התקופה הזו. לכלא לא נגיע כי המצב אליו נקלענו הוא בתם לב. כוח עליון.
ולכן אנחנו מוגנים. יש לכם ולי המון ימים בבית. לשים על נייר. לתכנן. לכתוב בנקודות את המצב ואת הפעולות הנדרשות.
להמציא את עצמנו מחדש להמשך. לא לפעול עכשיו. לחכות. לתכנן ולהמציא. לכתוב קורות חיים.
לחשוב על עבודות אפשריות.

חיפוש עבודה
להפנים, שיכול להיות שנהיה לתקופה מלצרים, אנשי מכירות מתחילים, עוזרי הוראה, טבחים, עוזרי נהגי משאיות, מלקטים במחסנים – מה שיאפשרו לנו. כל עבודה מכבדת את בעליה.
לעשות עכשיו רשימה של 100 מקומות עבודה או 100 תפקידים שאולי רלבנטים. לעשות באקסל.
לחפש מיילים באינטרנט וטלפונים. לא לשלוח. לא להתקשר. אין טעם. חודש וחצי לא לעשות כלום.
רק להכין את הקרקע והדוחות.
להתקשר מה 15/5.
יותר טוב שתדפיסו בהמשך 30 העתקים, סעו לאזור תעשייה שיש בו 50 חברות וארגונים, דפקו על הדלת כמו פעם שייראו את העיניים והחיוך שלכם, ותנו את קורות החיים ביד. זה עובד! בדוק.
ניסיתי את זה. תתלבשו שמח וצבעוני. ותעשו ספורט! אחרת אין אנרגיות.
ניהול פחד וחרדה
יהיו נפילות. בכי. דמעות. חרדות גלים של חרדה. גלים של פחד.
גל = שעה. או שעתיים בדרך כלל. זה עובר.
לראות את הגל. לראות בדמיון שלך גל/גראף עולה, יורד, עולה, יורד. לא להיבהל. זה בא והולך.
כשיש גל חרדה ללכת לניירות העבודה. לתכנון. לקלסר שלך. תעשו קלסר התאוששות. קלסר תוכנית יציאה מהחרא.
שימו בו דוחות קשרים / נטוורקינג. קורות חיים. ומאמרים שמחזקים אתכם בעת חרדה. מאמרים של התחזקות.

תמיכה נפשית
שימו את הטלפון שלי כתומך נפשית רגשית במהלך.
אני עונה בוואטסאפ קולי / ווידיאו 0544-346494.
חפשו ציונה לביא בגוגל, בכדי לקבל תמיכה יותר פרקטית בניהול הכסף. הבראה כלכלית משפחתית.

בנק
הכי חשוב אסור להיחנק. לשים לב שהוויזה ישראכארד לא נבלעים ואין סירוב על עיסקאות של דלק ואוכל. לעקוב אחר המסגרות. אם יש בעיית מסגרת, לקחת קפה מהבית, לרוץ לבנק, לחכות 10 שעות בתור עם פייסבוק, ולדרוש העלאת מסגרת אשראי.
התקיעה / סירוב / בליעה של אשראי, מלחיצים מאוד.
לבוא לבנק עם קלסר של תוכנית הבראה.
לבוא לבנק עם דוחות של הוצאות חודשים אחרונים, שאת/ה מראים
שאתם הולכים לקצץ אותם ב 80%.
תוציאו לבנק כבר דוחות וויזה שמחקתם מהם בעט או סימנתם במרקר את מה שאתם הולכים להוריד. להראות שהולך להיות שינוי, כדי לתת להם ביטחון בלתת לכם מסגרת עו"ש או אשראי.

לא לשקר
לשתף את החברים הקרובים שלכם / בני הזוג שלכם בהכול.
לא להיות מוכנים לקבל מידור (הסתרה) מבני זוג של מצב או חובות.
אם יש חובות או בכלל – לדרוש שקיפות מלאה בבית של המצב.
כנסו בעצמכם לחשבון בנק של האישי והעסק גם אם בחיים לא עשיתם את זה. לכל בן זוג יש אחריות מלאה על חובות.
לשים לב. להיות אסרטיביים בדרישה לקבל תמונה מלאה. ולעזור. לא להתבייש. לעזור. הבושה היא האויב מס' אחד של תהליך כזה. להיפרד ממנה.

לסיכום: סדר. ניירות. דוחות. קלסר. מעקב מסגרות. קורות חיים מסודרים
מעודכנים עם תועלות ברורות שלך. הכנה לריצה בין ארגונים פיזית (50 ארגונים או 100), … משימות. פרויקט.
זה הראש.

שיקום ארגון/עסק

1
בתקופת ההישרדות ההמתנה, רק לחזק אנשים.
לשלוח לאנשים מסרים מעודדים. להגיד תודה על תקופה. לחזק באהבה וחיזוק שיש כלפיי כולם. לשדר, את האופטימיות של "נעבור את זה" שוב ושוב. לכוון ל"מודה אני" ופרופורציה כל הזמן. למודה אני על מה שיש. עלינו כקבוצה. הקבוצה ככוח בשלב הזה הכי חשובה. הקבוצה, שגם אם חלק בבית בפיטורים או חל"ת, כולנו קבוצה. עדין ולתמיד. לכולם ברור שזה הכרח המצב. שאין ברירה. אין מה לכעוס. המצב ברור לכולם. נסתדר. נתמוך אחד בשני. ככה בתקופה של החודש הקרוב עד חודשיים שלושה.
2
לכוון את כולם ל: 3 תקופות.
תקופת השימור/הישרדות/המתנה, שהיא כרגע. ותחמיר בשבועיים הקרובים. תקופת הביניים שבה נשייט 3 שבועות מעוד שבוע/שבועיים. ותקופת הרגיעה והתחלת שיקום שתגיע אחריי. השיקום יהיה ב 2 שלבים. שלב ראשון שיקום ראשוני של 3 חודשים עד 6 חודשים. שלב שני יהיה 3 שנים עד 5 שנים של שיקום. בכל מקרה זה ידרוש סבלנות אין קץ ורוגע אין קץ. היעדים של הארגון והעסק מס' 1 הם רוגע איפוק וסבלנות. איפוק = אין מלחמות פנים, כי יש לנו מלחמת הישרדות קשה פי 1000. אין מקום למלחמות פנים ארגוניות או בין העובדים להנהלה. רק להידברות ופתרון בעיות. איפוק. רגיעה. מחשבות ביחד.
3
זמינות 24/7 של כל הגורמים:
רווחה, משאבי אנוש, מנכ"ל/ית!, מנהלי מחלקות. גם אלה שפוטרו/חל"ת. כולם זמינים אחד לשני 24/7. ל 6 חודשים קדימה. לא מסננים. עונים למיילים הכי מהר שאפשר או לוואטס אפים. גם אלה שלא נעימים! עונים. מבטחים התייחסות וטיפול. בודקים. חוזרים. מתעדים הכל. שומרים. והכל בהקשבה והכלה.
4
מיקוד מוצרים ושירותים מיידי
עושים רשימה של כל המוצרים והשירותים. בודקים שוב מה בקריטי. מה הכי יעבוד. מה הכי חשוב. מה פחות. ומתמקדים שנה רק בקריטיים. לא בשוליים. מדללים 50% עד 70% מתיק המוצרים והשירותים (פורטפוליו) כדי להתמקד בחשובים ואלה שממש צריכים אותם. ככה מקלים תפעולית על הכל.
5
הגדרת תפקיד רחבה ומשתנה תוך כדי תנועה
הגדרות התפקיד ישתנו. יתגמשו. יתרחבו. זה המצב. ליידע את כל האנשים שזה המצב בשנה הקרובה, ומתסדרים איתו. לא מתלוננים. פוטרים ביחד. ממקדים. כותבים. שואלים. האחריות על הגדרת תפקיד מעודכנת, היא על העובד גם, ולא רק על המעביד. בודקים איפה יש חפיפות, ומציעים פתרונות.
6
התייעלות תפעולית / הפשטה / פשטות של תהליכים
חייבים לקחת עכשיו 10 תהליכי מפתח בארגון, בעסק, ולהפוך אותם לפשוטים/אוטומטיים. שום דבר לא ימות מזה. ליהפך. עלויות התפעול יירדו. האוטומציה והעברת האחריות על מילוי נתונים פשוטים (4 לחיצות) ללקוח, פותרת 90% מהתפעול. לשים דגש על הזרמת עבודה וטפסים בצורה אוטומטית קבועה, או אפילו על ידי תוכנה של וורקפלוו Workflow כדי למנוע עודף ידיים בתהליך.
7
עובדי ראש ולא רגליים
לוודא שיותר ממיקודם, כולם חושבים. כל היום חושבים. מייעלים. כל היום מייעלים ומביאים רעיונות להסתדר במצב החדש. לא פותחים מחשב, בלי לחשוב קודם על התוכניות, על המוצרים שירותים, על השפה, על התהליך. לא פותחים מחשב על אוטומט בלי שמתייעלים. "כולנו חושבים" זה המסר.
8
הפסקת אבל Greif התאבלות על המצב
הרבה אנשים מתמכרים לאבל. נתקעים באבל. מושכים את הארגון לאבל. להתאבלות. לשבעה אינסופית. די! לא להסכים לזה. יש מקום להוציא קיטור. יש מקום. אבל עין אחת על הקיטורים, ועין שניה קדימה. תמיד להרים ראש קדימה. אחרת צוללים עם הקיטורים והדמעות. אין פה מקום לדמעות, יש מקום למעשים! לקידום עניינים.
9
חצי משרה. רבע משרה. 1/3 משרה. מה שבא
להציע למעבידים לבוסים, ובוסים להציע לעובדים, גם חצי או רבע משרה.
עדיף משהו מכלום. וזה מאפשר לארגונים להתחלק בעובדים, ולעובדים לחלק את עומס המשכורת שלהם על 4 ארגונים. ואחרי ההתאוששות לשחק עם גודל המשרה באחוזים.
10
זה להיום. חיבוק
ייעוץ בוואטס אפ. שלחו שאלה ואענה בהקלטה קולית או ווידיאו.
ערן שחר דוקטור התלהבות BT יועצים טלפון 0544-346494.
יש לי ניסיון עצום בליווי ארגונים בתקפות משבר.
היינו עם INTEL, חברת חשמל, טבע, סלקום ועוד … בשינויים דראסטיים. יש לי ניסיון רב.

נוהל התמודדות, הישרדות - נוהל שיקום והתאוששות

בהתחלה, שלב ראשון, יש הישרדות.
של כולם עם כולם. אוכל … הצטיידות. לעבור את השיא את הגל.
ולהסתדר בעיקר בקפסולה בצוללת (בית) X נפשות בלי להרוג אחד את השני,
זוגות בלי צעקות שירחיבו פרידה, ואתה מול עצמך לא לאבד את השפיות.
אני – עם הילדים: שעמום, ווכחנות, קולניות, גבולות …
אני – עם בן/בני זוגנו: לכבד, העמקה, לא לריב, החרא צף חזק יותר
אני – עם הלבד שלי: בדידות בתוך זוגיות, בדידות של רווקות/גרושים.
אני – עם עצמי: לא לאבד שפיות.
ככה תהיה לנו תקופת הישרדות של חודש עד חודשיים.
גג שלושה.
אחרי זה תתחיל תקופת התאוששות.
והיא תהיה גם כלכלית, אבל בעיקר נפשית.
עבודה יהיה קשה להשיג למי שפוטר. ואנחנו צריכים להתכונן כבר עכשיו למסע מתמיד ורציני של לדעת לדבר על האיכויות שלנו, על המוצר שאנחנו, על התועלת שאנו יודעים להביא, על קורות חיים מעודכנים, כדי להיות חדים ברגע האמת.
זוגית, כל מה שצף בקפסולה, כל מה שברחנו ממנו כשהיינו בעבודה
יביא לפרידות אלא אם נעצור את זה ונשלוט בזה וננהל את זה כבר עכשיו.
המסע הזה שהולך להיות דורש קבוצת תמיכה. של חברים / בני זוג / משפחה.
קבוצת התמיכה של אדם סופר חשובה בעת משבר, ובהתאוששות ממנו.
החבר/ה הכי טוב שלך, הוא בן הזוג שלך, אם יודעים לשתף. לבקש עזרה
ואם יש שותף / פרטנר, למסע כזה. יכול להיות שלא. יכול להיות שזה יציף סבל של הרבה שנים, שמודחק.
להתכונן להכל.
אנ'לא אדם של טמינות ראש בחול. ולא אדם של החלקת אמת. זו האמת.
עדיף לדעת אמת, ולטפל בה, מאשר להדחיק אמת הצידה.
עדיף להתכונן לתרחישים, בראש ועל הניר
מאשר לברוח מתרחישים.
רוגע, צריך להיות מוגדר כיעד מס' 1 של הבית.
נשימות. קור רוח. שיקול דעת. רגישות.
אחרי זה גבולות של הרמות קול. וסולחה מהירה. לא לסחוב עצבים.
כולם צריכים להפנים שהצודק פחות חשוב מהיכולת של השני לספוג.
מה קיבולת הספיגה של האדם מולך? אולי הוא על הקצה כבר?
בשלב השני של ההתאוששות אנחנו נמכור דברים.
משכנתאות ייפרסו מחדש לפי 2 תקופה. חלקנו נחזור לדירה שכורה וזה לא בטוח רע.
חלקנו ימכור דברים כדי לשרוד. ואנחנו נסתדר.
הנפש, צריכה לקבל ערסול. ידיים מגינות.
החרדות והחלומות יריצו אותנו לציפראלקס, במקום לקוגניציה: תכנון ומחשבות וספורט.
אני מציע פרוטוקול טיפול עצמי של ניהול מחשבות, כתיבה, סידור מחשבות, וספורט.
אם לכל אחד מאיתנו תהיה תוכנית עבודה מסודרת להתאוששות מהמשבר אז יהיה לנו קל יותר לצאת ממנו.
שלב ראשון: הישרדות. שלב שני: שיקום והתאוששות.
תראו את השלבים האלה בעיניים כתרשים זרימה או נוהל.
המילה נוהל היא מעולה לתקופות האלה. נוהל הישרדות.
נוהל שיקום והתאוששות.

שיקום אישי. התאוששות אישית

יש שיטות להתחזקות בכל מצב שלך
אפשר ללמוד שיטות התחזקות נגד שכול. נגד סרטן. נגד מכה כלכלית. נגד גירושים, בדידות. הכל.
לא המצאנו כלום. יש שמות שכולם מכירים, כולל אותנו/חברים שלנו, שעברו הכל. ושרדו.
וזה לא מזל. שום דבר הוא לא מזל.

זו עבודה מחורבנת קשה של חזקים ואמיצים. עבודה של שנים.
מודעות זו עבודה סופר קשה. הכי קשה. רפלקציה עצמית. משוב עצמי. ביקורת עצמית. ולמידה.
להגיד סליחה זו עבודה. להשקיע בבן זוג שלך זו עבודה. להתפתח עם הבן זוג שלך זו עבודה של שנים.

שום דבר לעצמי לדוגמא לא בא בקלות. שום דבר. לא קיבלתי כלום על מגש של כסף.
להפך. כ 10 עד 20 מכות מטורפות עיצבו לי את העבודה העצמית ולמידה של 10,000 שעות של תחום מודעות מ 5 בבוקר. לרונה רמון אגב היה יותר קשה. למרים פרץ יותר קשה.
ולהורים של ילדיי נחל צופית יותר קשה.

אז למדתי
למדתי לעשות מודה אני מורחב
למדתי לתרגל פרופורציה. חמלה. עידוד של אחרים.
למדתי לחבק. למדתי לבכות. למדתי לרצות למות, ושזה עובר אחרי ½ שעה.
למדתי. חרטתי את העור שלי. צילקתי אותו. צרבתי את האמאמא שלו.

כשקשה לי, אני מחשל אותו.
נכנס בגוף נפש שלי. רץ. נכנס למים קרים בים. שונא. כותב. מקלל.
אוהב. יש כבר 100 או 1,000 או 3,500 שנים שיטות להתחזקות, חישול, והישרדות, בכל מצב. במצב של בדידות. במצב של ללא בני זוג. במצב של רעב. במצב של עוני. ולפעמים זו גם זעקה לבני משפחה: הצילו, או שאין לי טעם לחיות. ויש מוסדות שעוזרים כמו ער"ן. ורווחה. ויש דרכים. ויש לדבר. ויש גישור. ויש שי"ל. ויש ויש

ויש השאלה: אני קורבן? או יזם
אם מייעצים לי ואני מקשיב, או שאני חסום.
ופה יש כבר מזל. כי כשאתה לא פתוח לשמוע, שום יועץ לא יעזור לך. ויש פעמים שאין לך ידע לבנות תוכניות עבודה. לבנות תוכנית של 1,2,3 לצאת ממצב.
בשביל ידע צריך מזל, או למידה וסקרנות. בקיצור, עבודה.
בהצלחה לכולנו. יש עבודה. יש טורייה. יש פטיש. יש איזמל. יש לחצוב. יש לעגל. לרתך. לחשל. לחמם. לקרר.

הולכת להיות עבודה קשה. מאוד! לכולם.
החרוצים, המתמידים, והמחושלים, יסתדרו יותר. לשאר, יהיה קשה יותר, וגם הם יסתדרו. קצת פחות. לחם. קוטג'. חיבוק. הם בדרך כלל לא יקרים. צריך רק לדעת לחפש אותם הייטב ולהישאר פתוח.

עצירות Stopping

התפילה שלי
שנים התפללתי שהעולם יעצור. לא בנסיבות האלה, אבל שיעצור.
ראיתי איך אנשים עוצרים רק כשמת להם אבא או אמא או ילד בלוויה ובשבעה.
ראיתי איך אנשים עוצרים קצת כשהם מתגרשים.
ראיתי איך אנשים עוצרים קצת כשהם פושטים רגל.
ואיך הם נהיים הגיוניים יותר, חמים יותר, חיים יותר, אחרי זה.
ראיתי המון סיפורים של אנשים שחיים יותר, אחרי שקיבלו מכה חזקה.
המוות של משהו, האובדן של משהו, המכה החזקה, הצליחו לעצור אותם
מעבודה מסביב לשעון. מזלזול בזוגיות. מזלזול בגוף שלהם והשמנה לדוגמא.
נדרשת מכת יום הדין, כמו פצצת אטום או מגפה, כדי לעצור את המכונה המשומנת הזו שנקראת "חיי המהירות" וחיי השפע התובעני.

רצנו
השפע, מחייב מימון. המימון מחייב עבודה. העבודה מלחיצה, ודופקת את כל השאר.
את הזוגיות. ההורות. והגוף. והנפש.
הלכנו אחרי השפע, במקום אחריי המשמעות הפשוטה, האהבה הפשוטה, הנתינה הפשוטה, החברות הפשוטה.
בחרנו בכסף.
בחרנו בבורסה. בלימודי יזמות ומנהל עסקים ומשפטים. בטלוויזיה. ביו טיוברים. בחרנו באוטו גדול.
בחרנו בדירה גדולה.
בחרנו בתאילנד ב 40,000 שח לנסיעה ובמסיבת בת מצווה של 15,000 שח או 20. בחרנו
בכסף, במקום בפשטות. הגענו עייפים הביתה. עייפים = עצבים. עצבים = חרא הורות וחרא זוגיות.

על המדפים, היו ספרים שלימדו אותנו לעשות אהבה, לגעת, לדבר, להקשיב, להיות חברים, לפתור בעיות.
אבל לא צרכנו את הספרים האלה רובנו. אולי 5% צרכו אותם.
95% לא שם עליהם קצוץ, והמשיך בריצה.
לא שמנו בצד אוכל ולא שמנו בצד מימון לשעת משבר.
"יהיה בסדר" חשבנו. או לא חשבנו על זה בכלל. רצנו.
חיינו על הגבול של בין החוב, ליכולת לממן אותו.
לפעמים הבנק אמר לנו "די" ואיכשהו הסתדרנו. לפעמים נתקענו.

הרגנו אחד את השני
בין לבין אשכנזי "הרג" ספרדי. חילוני "הרג" דתי. ערבי את הרוסי. יהודי את הערבי. כולם את כולם. הרגנו במילים. הרגנו בטילים. זה היה רק סימן שאלה מה יהרוג את כולנו: הפצצה (אטום), או הפצצה (ביולוגי), או בסוף, איום של חיידק קטן וקטלני. וזה, מה שהצליח לעצור אותנו. את כולנו.

לא עצרנו עד עכשיו
כולנו עצרנו. ולא ליום אחד.
לא ליום כיפור של 24 שעות חרטה וכפרות. לא ליום זיכרון 1 על 40,000 גופות.
לא עצרנו על תאונות דרכים! שהרגו לנו ילדים. לא עצרנו. עד עכשיו.
ועכשיו, מישהו מלמעלה או מהצדדים ארגון לו את ה-עצירה של חיינו.
בין חודש ל 4 חודשים, או שנה, של עצירה. ועוד עצירה בבית. סגורים. כלא זמני.
חיידק כלא אותנו בבית, כמו נזיר במנזר, כמו חסיד במערה בגליל, להתבוננות.

התבוננות
שיאה של למידה הוא התבוננות. התבודדות + התבוננות. הצדיק או החכם או הנזיר
יושב לו במערה ומתבודד. חושב שעות על מי הוא, מה הוא, לאן הוא הולך, ועל המחשבות שלו והסבל.
הוא קולט יותר. מבין יותר. ומקבל מכה של הארה.
אולי אנחנו נצא מהמכה הזו מוארים יותר.
אולי נבין, איך זלזלנו בכל דקה שרואים שמש.
אולי נבין איך זלזלנו אחד בשני, במיליוני מילים שהעפנו אחד על השני, שרטנו אחד את השני, דקרנו אחד את השני בתוך משפחות ומחוץ למשפחות
אולי נבין יותר את עייפות החומר האנושי. שורש המלחמה, והמילים הקשות, הוא עייפות בלתי מודעת של אחד מהצדדים.
העייפות, מביאה לאכילה לא נכונה, ריצה לא נכונה, הוצאה לא נכונה, תיעדוף לא נכון.

אני מאשים! / אני לוקח אחריות על השינוי
אולי, במהלך השהייה עם עצמך. מול קירות. מול טלוויזיה שבשלב כלשהוא ממצא את עצמה, כבר לא יישאר למחשבות שלנו לאן לברוח. כבר לא נוכל להאשים מישהו אחר. זה עוד לא שם.
עכשיו, כולם מאשימים עדין את העולם. היקום. את העטלף. את סין. את המדינה. כולם אשמים.
כל העולם אשם, ולא אני. אני, שלא שמתי בצד כסף לשנה – לא אשם.
המדינה, שאחראית מבחינתי ל 200% מחיי, היא אשמה. אישתי אשמה. בעלי אשם. הילדים אשמים.
אני? אני לא אחראי לזה. האדם לא קשור לזה, ולא אני.

אבל בשלב כלשהוא, אני אקשר את הצעקות בבית להתנהגות שלי.
בשלב כלשהוא אני אקשר את האתגר הכספי, בפעילות שלי. בהחלטות שלי. בכובד ההתחייבויות שלקחתי מול היכולת היומית שלי להחזיר.
עכשיו אני מאשים את יוקר המחייה. עכשיו אני מאשים את העולם. אבל יכולתי גם שנים להסתפק ב 2 חדרים וקוטג' ולחם שחור, אבל אני רוצה 4/5 חדרים ועוגה.
האמת אולי בין 2 הגישות. גישת התלונה הקורבנות והאשמה, לבין גישת הלמידה.
אין ספק, שיש פה שעור מטורף לחיים שאחריי.

התפילה שלי, שבחיים לא נחזור לחיים רגילים
שלא נעבוד 12 עד 16 שעות. שלא נריב אחד עם השני בגלל לחץ. שלא ניכנס אחד בשני על שטויות. שיוחזר עולם הרגישות וההבנה של מי האדם שמולך בבסיס.
אני לא מאמין שזה יקרה.

הקורונה תעבור אחרי 4 עד 6 חודשים ב 90%.
ייקח עוד 6 חודשים לשכוח אותה. ואז אנשים יחזרו.
יחזרו לקניות. לריצות. לגירושים. למלחמות היהודים. אנחנו נחזור לחיי שפע, וחיי עבודה מוגברת. או
או שנעצור.

או שנמשיך לעצור Stopping, גם כששום חיידק לא עוצר אותנו
נעצור כל יום לחשבון נפש. נעצור כל יום להתבוננות.
נעצור כל יום לתיקון מידות ההתנהגות (CBT) שלנו, ונעשה עולם פחות מונחה SEX חומר וכסף, ויותר מבוסס עומק, רגישות, מגע עמוק, ושקט פנימי.
נבנה עולם של למידה יומית פי 10 ממיקודם. שעה עד שעתיים למידה ביום. תרגולי שקט. תרגולי ספורט. תרגולי כתיבה. ומידתיות בהכל. אולי ייבנה אחריי זה עולם של צנעה וענווה.
אולי ייבנה עולם של מודה אני.
אולי.

סוגים של מגע מרגיע

יד על המצח
אם אתה לוקח את כף היד שלך, ומניח אותה על האמצע של המצח של אישתך, כשהאצבעות עוטפות את קידמת הראש, אז זה מרגיע מאוד. היא מניחה את הראש שלה על היד שלך, את המצח שלה היא מניחה עליך, ונחה. המחשבות נחות. בדיוק כמו שאתה נח על היד שלך לפעמים כשאתה עייף. רק כשכאן היד שלה מעניקה לך אנרגיות וחום או שלך – לה.

יד על הלחי
אם אתה שם את כף ידך, על הלחי שלה, ואומר לה תניחי ראש והיא מניחה את הלחי שלה (נשענת) על היד שלך, אז זה וואוו. Wowww. היא נחה עליך. והמחשבות המטרידות …. קצת נרגעות.

יד על החזה מתחת לצוואר
לשים את כף ידך פרוסת אצבעות מתחת לצוואר של השני, ולסובב. להרגיע את בית החזה. לעשות עיגולים עם היד שלך על האזור שמתחת לצוואר, באמצע של בית החזה. לערבל את האנרגיות של העור והגוף מתחת לצוואר. זה מרגיע מאוד.

נענוע. Rocking. עוצמת הרכות
לשים את האדם שאתה אוהב על הבטן. להגיד לו "שכב על הבטן". לשים יד אחת בין הכתפיים שלו או על אחת מהכתפיים, ויד שנייה לפרוס מעל הטוסיק באמצע, איפה שעצם הזנב נמצאת, ולנענע בעדינות. הגוף מיד זז בקלות, כי זה 2 נקודות מרכזיות של משקל, ובתזוזה קטנה שלך, כל הגוף של השני נע בעדינות כמו גלים. זה מרגיע מאוד. אפשר לשדרג, ולהזיז את הגוף דרך יד ימין על אחת מהרגליים, או על הישבן (יאמייי) ולסובב את היד על הישבן (יש שם המון לחץ ושרירים מוזנחים) או לעשות אותו הדבר באזור העליון בכתפיים. ללחוץ על הכתפיים תוך כדי תנועה או על הידיים בחלק העליון שלהם. הרעיון הבסיסי הוא תנועה קטנה כל הזמן. נענוע.

תן לשני לשכב על הגב שלך
שק קמח כזה, בלי לזוז. לוקחים את האדם השני בקטע של שק קמח. אבל במקום לזוז, עומדים, ומתכופפים. מה יוצא? שאתה מכופף, עם ידיים לכיוון הריצפה או נתמכות בברכיים שלך, והשני, האדם השני, שוכב עליך ונח. זה קטע נדיר ומטורף, שאין כמוהו. למיטיבי לכת, זה שנושא אותך ואתה מעליו, זז קצת. נע קצת, כשאתה שוכב על הגב שלו. מה קורה? הרגעה. כמו עריסת תינוק.

עיסוי קרקפת
אחת המתנות מס' 1 לבני אדם. אחד מהשניים לוקח כפות ידיים. פורס אצבעות. ובאהבה מניח את האצבעות על הראש של השני. שלב שני, עושים עיסוי עם האצבעות על הקרקפת של השני ובין השערות. למיטיבי לכת, עושים את זה ברכות, הרבה במצח. בין העיניים מעל האף. בגבות! עיסוי גבות. עיסוי לחיים! עיסוי לסת. עיסוי עורף כמובן. וחוזר על התהליך.

הטלפון שלי להסברים והדגמות בווידיאו
בא לכם שיעור פרטי של 5 דקות על הדברים האלה? לא להתבייש. לבקש בוואטס אפ שנקבע 5 דקות ואסביר לכם על אחד מבני הבית שלי בוואטס אפ וידיאו. שיחת וידיאו.
הטלפון שלי 0544-346494.
זה 5 דקות הדגמות גג 10 דקות, שמשנות חיים ומכניסות הביתה חיים. רוגע. כוח. וזוגיות הורות מעולם אחר. זוגיות והורות של מגע.

באהבת עולם. ערן שחר. איש התלהבות וחיים.

אנשי השליחות, והזעקה

אמרה לי חברה: "תנוח ערן. שמעו זעקותיך. שמעו תפילותיך".
אמרה לי להניח לראשי הקודח להתקרר.
חשבתי על זה … אליעזר (בן יהודה) קדח. "ראשו הקודח …"
וככה קמה השפה העברית. הוא לא נח לדקה.
שכחנו. אבל בלי אליעזר, ל,א הייתה עברית.
אמרו לו: תנוח. התנגדו לו. והוא קדח. והצליח.
זו גם היתה השליחות שלו. ואנשי השליחות לא יכולים לנוח.

לא כולם אנשי שליחות. יש הרבה, שרק שורדים. חיים. נהנים.
יש אנשים, שיש בהם בערה למשהו. אש בתוכו. והאש הזו בלתי ניתנת לכיבוי.
"1,000 כבאים לא יצליחו לכבות אותי" נכתב על האש הזו, של אנשי השליחות
אנשי הזעקה, אנשי המגהפון.
המפגין, עומד ברחוב, עם מגהפון, וזועק את זעקתו.
אני מעריך אותו. מעריץ אותו. כל מפגין ואקטיביסט, שלא נחה רוחו
וראשו התחמם. אני מעריך כל אדם שמסתכן, באמירת דעתו, שוב ושוב ושוב.

"מתי תדע שמשימתך הושלמה?"
שואל ריצ'ארד באך בספרו "תעתועים Illusions"
והוא עונה: כל עוד אתה חי, היא לא. (:
כל עוד אתה חי, משימת השליחות שלך, משימת הזעקה שלך, לא הושלמה.
אם בורא עולם או המזל, נתנו לך יכולת אמירה, וכוח אמירה, אז תגיד.

חלק גדול מהאנשים בקושי מכילים את עצמם וסביבתם.
הם עסוקים בעצמם ובציפה. ויש אנשים שיכולים.
שיכולים להיות אחות סיעודית ולזעוק את הזנחת הקשישים.
שיכולים להיות אנשי רפואה ולזעוק את מצוקת הרפואה.
שיכולים להיות לוחמי אש, ולזעוק את מחסור הכבאיות.
שיכולים להיות פוליטיקאים או מדינאים, שממש אינם זקוקים למשכורת של פוליטיקאי או לרפש שמוטח בהם או לחפירה האינסופית בחיים הפרטיים שלהם, כי הם בעלי אש. בעלי האש.
"לוחמי אור" כדברי פאלוו קוואלו וגל מור חברתי ללוחמי האור משכבר הימים.

הזועק, השליח, הוא לוחם אור. כל אחד והאור שלו.
אחד מאמין ביוגה. אחד מאמין במדיטציה.
אחד מאמין בנגד אלימות נשים ורותם חייו למען זה.
אחד מאמין בשילוב צרכים מיוחדים, וזועק, בוכה, את זריקת בנו מחוג רגיל בגין אי התאמת הילד למסגרת.
אחד מאמין בחינוך אחר: מונטסורי, אנתרופוסופי, דמוקרטי, סביבתי, … וזועק את זה.
והזועקים חוטפים. והשליחים חוטפים.

והאמת שזה לא קשה לזעוק. זה לא קשה יותר מלשתוק. לשתוק יותר קשה.
לסתום יותר קשה. להבליג על עוולה יותר קשה. לא לשנות זה יותר קשה.
וזה גם גורל. ואופי. זה מה ש"נגזר" עלי מלמעלה. אני לא יודע לשתוק.
כל התרחשות עושה בי אינטראקציה. כל מילה שמגיעה מהסביבה, רוקדת איתי.
הדברים לא עוברים לידי, אלא דרכי. אז אי אפשר לשתוק מבחינתי.

אנשי השליחות והזעקה, לפעמים מקדימים את זמנם.
ככה היה עם "העידן החדש" שהפך לעידן הקיים והנוכחי.
בהתחלה קראו להם "רוחניקים" בזלזול והיום כל אדם שני צורך הגות של יהדות (רוחניות יהודית), בודהיזם, יוגה, או מדיטציה. וכל אדם שלישי צורך אותם תכנים דרך טוני רובינס אלון אולמן או ביירון קייטי.
אז השליחים, מקדימים את זמנם, וכשהם מקדימים, אז הם חוטפים. וזועקים.
ורק 5% מקשיבים להם גג.

אני יודע שרק 5% מקשיבים ושומעים
אני מודד את זה שנים. יש לי מעבדת ניסוי שנקראת קבוצות. עברתי 6,000 קבוצות הדרכה בהיקפים של בין 50 איש ל 600 אנשים בקבוצה, עם ממוצע של 200 איש לקבוצה. ואנו עוקבים אחריי "במי נגענו". רק 5% לוקחים משהו באמת, ועוד 2% לוקחים קצת. אלא אם זה תהליך, ואז בין 50% ל 80% לוקחים.
אז אני מבין את חשיבות הזעקה. חשיבות ההתמדה.
וכל דקה אנצל, כדי להיות, מגהפון. ולזעוק כשליח את זעקתי.

מה זעקתי?
לעצור. לנשום. לחבק. להוציא רק דברי טוב ותודה מהפה שלך. להתרגש ולקבל דופק משמיים ועלים ירוקים. לרקוד עם מוזיקה. לגעת המון. להתאהב. להאט עבודה. לא להתגרש. פחות להשמין. לא לאכול עטלפים.